קליקים בברך: מתי זה תקין ומתי צריך להיבדק? רעשים, קנאקים או "קליקים" בברך הם תופעה נפוצה במיוחד, המעוררת דאגה אצל אנשים רבים בכל גיל. לעיתים קרובות, הרעשים הללו נשמעים בזמן קימה ממושכת, עלייה במדרגות או במהלך אימון גופני שגרתי. ברוב המקרים, מדובר בתופעה פיזיולוגית תקינה לחלוטין שאינה מעידה על נזק, הנובעת לרוב מתנועת בועות גז בנוזל המפרקי או מחיכוך קל ובלתי מזיק של גידים ורצועות על פני העצם.
עם זאת, הגבול בין רעש שפיר לבין סימן אזהרה רפואי עלול להיות מטושטש. המפתח להבחנה טמון בתסמינים הנלווים לקולות הללו. כאשר הקליקים מלווים בכאב, נפיחות, תחושת נעילה של המפרק או חוסר יציבות, הם עלולים לאותת על בעיה מבנית הדורשת אבחון רפואי מקצועי. מצבים אלו כוללים שחיקת סחוס (אוסטאוארתריטיס), קרע במיניסקוס, או פציעות רצועתיות המשפיעות על המכניקה של הברך. מאמר זה יעשה סדר בתופעה, יסביר את המנגנונים הפיזיולוגיים מאחורי הרעשים, ויעניק לכם כלים ברורים לדעת מתי אפשר להמשיך בשגרה ומתי חובה לפנות לבדיקת אורתופד כדי לשמור על בריאות הברכיים שלכם.
קליקים בברך: מתי זה תקין ומתי צריך להיבדק? – רקע
מה הם קליקים בברך ולמה הם כל כך נפוצים? קליקים בברך, חריקות, פצפוצים או תחושת “גריסה” בזמן כיפוף ויישור הברך נקראים לעיתים קרובות קרפיטוס. מדובר בתופעה נפוצה מאוד שיכולה להופיע אצל ילדים, מתבגרים, ספורטאים, אנשים יושבניים, מבוגרים ואנשים לאחר פציעות ברך. ברוב המקרים, קליק ללא כאב, ללא נפיחות וללא תחושת נעילה אינו סימן לבעיה מסוכנת. לעומת זאת, קליקים שמופיעים יחד עם כאב, נפיחות, חוסר יציבות, נעילה או מגבלה בתנועה דורשים בירור מקצועי.
שכיחות קליקים בברך: עד כמה זה נפוץ?
מחקר סקירה ומטא־אנליזה עדכני מצא שקליקים או קרפיטוס בברך הם תופעה שכיחה מאוד באוכלוסייה הכללית ובקרב אנשים עם מצבי ברך שונים. לפי אותה סקירה, שכיחות “ברכיים רועשות” יכולה להיות משמעותית גם אצל אנשים ללא כאב או אבחנה ברורה, ולכן אין להסיק אוטומטית שכל רעש בברך מעיד על שחיקת סחוס או נזק מבני (Couch, 2025). מחקר נוסף הדגיש שקליקים בברך יכולים לעורר דאגה מוגזמת, אמונות שליליות והימנעות מתנועה גם כאשר אין עדות לפגיעה חמורה (Robertson, 2017).
למה הברך עושה קליקים?
הברך היא מפרק מורכב הכולל עצם ירך, עצם שוק, פיקה, סחוס, מניסקוסים, רצועות, גידים, שרירים ונוזל סינוביאלי. קליק יכול להיווצר מתנועה של גיד מעל בליטה גרמית, שינוי לחץ בתוך המפרק, תנועת הפיקה במסילה שלה, חיכוך קל בין רקמות, בועות גז בנוזל המפרקי, או תנועה של רקמה רכה. לא כל רעש הוא “שחיקה”. למעשה, מפרקים רבים בגוף משמיעים קולות גם כאשר הם בריאים.
קליק חד לעומת חריקה מתמשכת
קליק חד שמופיע פעם בכמה זמן שונה מחריקה מתמשכת שמלווה כל כיפוף ברך. קליק בודד, ללא כאב וללא נפיחות, לרוב אינו מדאיג. חריקה חוזרת עם כאב קדמי בברך יכולה להתאים לכאב פטלופמורלי או לעומס סביב הפיקה. רעש שמלווה בתחושת תפיסה, נעילה או כאב חד בצד הברך יכול להעלות חשד למניסקוס. לכן האבחנה אינה מבוססת רק על הצליל, אלא על ההקשר כולו.
מתי קליקים בברך נחשבים תקינים?
קליקים בברך נחשבים בדרך כלל תקינים כאשר הם אינם כואבים, אינם מלווים בנפיחות, אינם גורמים לברך להיתקע, אינם מגבילים פעילות, ואינם מופיעים לאחר חבלה משמעותית. אנשים רבים מרגישים או שומעים רעש בזמן סקוואט, עלייה במדרגות, ישיבה וקימה, או תרגול ספורטיבי. אם אין כאב ואין ירידה בתפקוד, בדרך כלל אין צורך להפסיק פעילות גופנית רק בגלל הרעש.
המסר החשוב: רעש אינו שווה נזק
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שכל קליק “שוחק את הברך”. המחקר העדכני אינו תומך בהפחדה כזו. אצל אנשים רבים, רעש בברך הוא ממצא תנועתי ולא סימן לפגיעה מתקדמת. מחקר איכותני הראה שאנשים עם כאב פטלופמורלי לעיתים מפרשים קרפיטוס כסימן לנזק, והאמונה הזו גורמת להם לשנות התנהגות, להפחית פעילות ולחשוש מתנועה (Robertson, 2017). בפועל, הימנעות מוחלטת מתנועה עלולה להחליש את השרירים ולהחמיר את התפקוד.
מתי קליקים בברך מצריכים בדיקה?
כדאי להיבדק כאשר הקליקים מלווים בכאב, נפיחות, חום מקומי, תחושת חוסר יציבות, נעילה, קושי ליישר או לכופף את הברך, צליעה, ירידה בכוח, או הופעה לאחר חבלה. גם קליק שמופיע עם “בריחה” של הברך בזמן שינוי כיוון או נחיתה דורש הערכה, במיוחד אצל ספורטאים. מטרת הבדיקה אינה רק לזהות מה מקור הרעש, אלא לוודא שאין פגיעה ברצועה, מניסקוס, סחוס, גיד או פיקה.
דגלים אדומים שלא כדאי להתעלם מהם
יש לפנות לבדיקה רפואית בהקדם אם לאחר פציעה יש נפיחות מהירה, כאב חזק, חוסר יכולת לדרוך, עיוות, חוסר יכולת ליישר את הברך, נעילה אמיתית, חום גוף, אודם חריג או כאב לילי משמעותי. נפיחות שמופיעה בתוך שעות לאחר פציעה יכולה להצביע על פגיעה תוך־מפרקית כמו קרע רצועה או פגיעה מניסקיאלית. נעילה אמיתית, שבה הברך אינה נפתחת או נסגרת, יכולה להיות סימן לקרע מניסקוס משמעותי.
קליקים בברך וכאב קדמי: הקשר לכאב פטלופמורלי
כאב פטלופמורלי הוא כאב סביב הפיקה או מאחוריה, לרוב בזמן מדרגות, סקוואט, ריצה, קימה מכיסא או ישיבה ממושכת. במצב כזה קליקים וחריקות סביב הפיקה יכולים להופיע, אך הם אינם בהכרח מעידים על נזק חמור. מחקר בקרב נשים עם כאב פטלופמורלי מצא שקרפיטוס היה שכיח, אך לא נמצא קשר ברור בינו לבין רמת הכאב, התפקוד או הפעילות הגופנית (Silva, 2018).
למה הפיקה יכולה להרעיש?
הפיקה נעה במסילה בקדמת הברך. כאשר יש עומס גבוה, חולשת ירך, שליטה תנועתית פחות טובה, שינוי בנפח האימונים או עומס חוזר במדרגות וסקוואטים, האזור סביב הפיקה עשוי להפוך רגיש. ההנחיות הקליניות לכאב פטלופמורלי מדגישות תרגול מותאם, חיזוק ירך וברך, הדרכה, התאמת עומסים ולעיתים טייפינג או מדרסים במקרים מתאימים (Willy, 2019). לכן המיקוד אינו “להעלים את הקליק”, אלא להפחית כאב ולשפר תפקוד.
קליקים בברך ומניסקוס: מתי לחשוד בקרע?
המניסקוסים הם מבנים סחוסיים בצורת חצי־ירח שתורמים לפיזור עומסים וליציבות הברך. קרע מניסקוס יכול להופיע אחרי סיבוב חד, כריעה עמוקה, פציעת ספורט או תהליך ניווני הדרגתי. תסמינים אפשריים כוללים כאב בקו המפרק, נפיחות, קליקים, תחושת תפיסה, קושי בכיפוף או נעילה. עם זאת, “קליק” לבדו אינו מאבחן קרע מניסקוס.
נעילה אמיתית לעומת תחושת תפיסה
חשוב להבדיל בין תחושת קליק או תפיסה קלה לבין נעילה אמיתית של הברך. נעילה אמיתית היא מצב שבו הברך ממש אינה נפתחת או אינה נסגרת בגלל חסימה מכנית. במצב כזה יש צורך בהערכה רפואית מהירה יותר. סקירה על תסמינים מכניים ומניסקוס הדגישה שתסמינים כמו קליקים ותפיסה אינם תמיד מנבאים קרע מניסקוס בצורה מדויקת, ולכן יש לשלב סיפור פציעה, בדיקה גופנית ולעיתים הדמיה (McHugh, 2022).
קליקים בברך ושחיקת סחוס: האם זה סימן לאוסטאוארתריטיס?
אוסטאוארתריטיס של הברך היא מחלה שכיחה שבה מופיעים כאב, נוקשות, ירידה בתפקוד ולעיתים חריקות או קרפיטוס. בעולם, עומס המחלה של אוסטאוארתריטיס בברך נמצא בעלייה, והתחזיות מצביעות על המשך גידול במספר האנשים הסובלים ממנה בשנים הקרובות (Chen, 2025). עם זאת, חשוב לדעת שקליקים בברך אינם שווים אוטומטית שחיקת סחוס, במיוחד אצל צעירים או אצל אנשים ללא כאב.
קרפיטוס כגורם סיכון אפשרי
מחקר מתוך Osteoarthritis Initiative מצא שקרפיטוס סובייקטיבי היה קשור לסיכון מוגבר להתפתחות אוסטאוארתריטיס סימפטומטית בעתיד אצל אנשים מסוימים (Lo, 2018). המשמעות אינה שכל אדם עם קליקים יפתח שחיקה, אלא שקליקים יחד עם גיל מבוגר, עודף משקל, כאב, פציעת ברך קודמת או מגבלה תפקודית עשויים להצדיק מעקב והדרכה. אצל צעירים לאחר פציעת ברך, מחקר עדכני מצא קשרים מסוימים בין קרפיטוס לבין מאפייני אוסטאוארתריטיס, אך התמונה עדיין מורכבת ודורשת פרשנות זהירה (Couch, 2026).
קליקים אחרי פציעת ACL או ניתוח ברך
לאחר קרע ברצועה הצולבת הקדמית או לאחר שחזור ACL, חלק מהמטופלים מדווחים על קליקים, חריקות או תחושת שינוי בתנועה. זה יכול לנבוע משינויים בתנועת הפיקה, כוח שריר, נפיחות, צלקת, שליטה עצבית־שרירית או שינויים בסחוס. קליקים לאחר ניתוח אינם תמיד בעיה, אך אם הם מלווים בכאב, נפיחות, נעילה, ירידה בטווח התנועה או תחושת חוסר יציבות – יש צורך בבדיקה.
חזרה לספורט לפי קריטריונים
לאחר פציעה משמעותית, החזרה לפעילות אינה צריכה להיקבע רק לפי הזמן שעבר או לפי היעלמות הכאב. יש לבדוק כוח, טווח תנועה, שליטה בנחיתה, יציבות, סיבולת, ביטחון ותפקוד ספציפי לספורט. קליקים שנשארים ללא כאב וללא מגבלה אינם בהכרח סיבה לעצור, אך קליקים שמופיעים יחד עם נפיחות אחרי אימון או תחושת חוסר יציבות הם סימן שצריך להתאים את עומס השיקום.
אבחון קליקים בברך: מה בודקים בפועל?
אבחון מתחיל בשיחה: מתי התחיל הקליק, האם הייתה חבלה, איפה מורגש הכאב, האם יש נפיחות, האם הברך ננעלת, האם יש חוסר יציבות, ומהם המצבים שמפעילים את הרעש. לאחר מכן מבצעים בדיקה גופנית של טווח תנועה, כוח, יציבות רצועות, מניסקוס, תנועת פיקה, ירך, קרסול, הליכה, סקוואט, עלייה במדרגה ולעיתים קפיצה או נחיתה לפי מצב המטופל.
למה חשוב לבדוק גם ירך וקרסול?
הברך נמצאת באמצע שרשרת תנועה. חולשה בירך, הגבלה בקרסול, שינוי בכף הרגל או שליטה לקויה בנחיתה יכולים להשפיע על עומסים סביב הברך והפיקה. לכן טיפול שמתמקד רק במקום שבו נשמע הקליק עלול לפספס גורמי עומס חשובים. במיוחד בכאב פטלופמורלי, יש חשיבות לבדיקת כוח ירך, תנועת ברך פנימה, שליטה באגן ודפוסי תנועה יומיומיים וספורטיביים.
האם צריך צילום, אולטרסאונד או MRI?
ברוב המקרים של קליקים ללא כאב וללא מגבלה אין צורך בהדמיה. צילום רנטגן מתאים יותר כאשר יש חשד לשחיקה, שבר, שינוי גרמי או כאב כרוני בגיל מבוגר. MRI מתאים כאשר חושדים בקרע מניסקוס, פגיעת רצועה, פגיעה סחוסית או כאשר יש נעילה, נפיחות חוזרת או כאב שאינו משתפר. חשוב לזכור שהדמיה יכולה להראות ממצאים שאינם מקור הסימפטומים.
ממצא MRI אינו תמיד אבחנה
אצל אנשים רבים, במיוחד מעל גיל 40, אפשר למצוא שינויים במניסקוס או בסחוס גם ללא כאב משמעותי. לכן החלטה טיפולית לא צריכה להתבסס רק על MRI. סקירה על קרעי מניסקוס הדגישה שהטיפול תלוי בסוג הקרע, גיל המטופל, מנגנון הפציעה, תסמינים מכניים, רמת פעילות ומטרות תפקודיות (Luvsannyam, 2022). במילים אחרות: מטפלים באדם ובתפקוד שלו, לא רק בתמונה.
מה אפשר לעשות כשיש קליקים בלי כאב?
כאשר הקליקים אינם מלווים בכאב או נפיחות, לרוב אין צורך בטיפול רפואי מיוחד. כדאי להמשיך להיות פעילים, לחזק בהדרגה את שרירי הירך, הישבן והשוק, לשמור על טווחי תנועה, ולנהל עומסי אימון בצורה חכמה. פעילות גופנית אינה אמורה להיעצר רק בגלל רעש. להפך, תנועה וחיזוק עשויים לשפר שליטה, להפחית עומסים עודפים ולהעלות ביטחון.
תרגילים בסיסיים לברך רועשת אך לא כואבת
תרגילים אפשריים כוללים סקוואט חלקי, עלייה וירידה ממדרגה נמוכה, גשר ישבן, הרמות עקב, חיזוק ירך צידית, תרגול שיווי משקל והליכה. יש להתחיל במינון קל ולעלות בהדרגה. אם התרגילים גורמים לכאב חד, נפיחות או החמרה מתמשכת – יש להתאים את התוכנית. המטרה אינה להכריח את הברך להיות שקטה, אלא לשפר את יכולת הברך לשאת עומס.
טיפול כאשר קליקים מלווים בכאב
כאשר יש כאב, הטיפול תלוי באבחנה. בכאב פטלופמורלי הדגש הוא על חיזוק ירך וברך, התאמת עומסים, שיפור טכניקה ולעיתים טייפינג. באוסטאוארתריטיס הדגש הוא על פעילות מותאמת, חיזוק, ירידה במשקל אם רלוונטי, הדרכה וניהול כאב. במניסקוס ניווני, טיפול שמרני ותרגול הם לרוב התחלה הגיונית כאשר אין נעילה אמיתית. בפציעה טראומטית עם נפיחות וחוסר יציבות, יש צורך בבירור מדויק יותר.
פעילות ולא הימנעות
במקרים רבים, הפתרון אינו מנוחה מוחלטת אלא שינוי עומס. אפשר להפחית זמנית ריצה, קפיצות או סקוואטים עמוקים, ולהחליף אותם באופניים, הליכה, שחייה, חיזוק מבוקר או תרגול בטווח שאינו מחמיר כאב. לאחר שהכאב יורד, מחזירים עומס בהדרגה. הנחיות לטיפול באוסטאוארתריטיס של הברך מדגישות תרגול, חינוך וניהול משקל כאבני יסוד בטיפול הלא־ניתוחי (Brophy, 2022).
כירופרקטיקה וקליקים בברך: איך היא יכולה להועיל?
כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק מגישה שמרנית כאשר קליקים בברך מלווים בכאב מכני, מגבלת תנועה, עומס סביב הפיקה, כאב ירך־ברך, או תפקוד לקוי בשרשרת התנועה. כירופרקט מיומן יכול להעריך לא רק את הברך, אלא גם את הירך, האגן, הקרסול, כף הרגל והגב התחתון. הטיפול עשוי לכלול מוביליזציות מפרקיות, טיפול ברקמות רכות, תרגילי שליטה, חיזוק, הדרכה לעומסים ושיפור דפוסי תנועה.
מה אומר המחקר על טיפול ידני?
סקירה שיטתית על טיפול ידני באוסטאוארתריטיס של הברך מצאה שטיפול ידני עשוי לסייע בהפחתת כאב, נוקשות ושיפור תפקוד בטווחים מסוימים, במיוחד כאשר הוא משולב עם תרגול (Tsokanos, 2021). סקירה בתחום הכאב הפטלופמורלי מצאה שטיפול ידני בשילוב פיזיותרפיה עשוי לתרום לשיפור בחלק מהמטופלים, אך אינו אמור להחליף תרגול פעיל וניהול עומסים (Espí-López, 2017). לכן כירופרקטיקה יכולה להיות כלי מועיל, אך לא פתרון יחיד.
מתי כירופרקטיקה אינה מספיקה?
כירופרקטיקה אינה תחליף לבירור רפואי כאשר יש נפיחות מהירה אחרי חבלה, נעילה אמיתית, חוסר יכולת לדרוך, חום, חשד לשבר, חשד לזיהום, חולשה משמעותית או פציעה טראומטית קשה. במצבים כאלה יש צורך ברופא, ולעיתים בצילום או MRI. גם כאשר יש כאב כרוני, חשוב שהטיפול הכירופרקטי יתבסס על אבחנה ולא רק על ניסיון “להחזיר את הברך למקום”.
טיפול ידני צריך להשתלב עם תרגול
הדרך הטובה ביותר להשתמש בכירופרקטיקה בברך רועשת וכואבת היא לשלב טיפול ידני עם תוכנית פעילה. טיפול ידני יכול להפחית כאב ולשפר תנועה, אך התרגול בונה יכולת עומס. בלי חיזוק והדרגתיות, ההקלה עלולה להיות זמנית. לכן תוכנית איכותית כוללת מטרות ברורות: פחות כאב, יותר טווח, יותר כוח, יותר ביטחון וחזרה לפעילות.
מניעה: איך מפחיתים קליקים כואבים בברך?
לא תמיד אפשר למנוע רעשים בברך, אך אפשר להפחית את הסיכון לכך שהם ילוו בכאב. הדרך המרכזית היא ניהול עומסים: לא להעלות ריצה, קפיצות, משקלים או מדרגות בבת אחת. חשוב לשלב חיזוק ירך וברך, תרגילי שיווי משקל, התאמת טכניקה, שינה מספקת ונעליים מתאימות. ספורטאים צריכים להקפיד במיוחד על חזרה הדרגתית אחרי פציעה או הפסקה.
מה לא לעשות?
לא מומלץ להפסיק כל פעילות רק בגלל קליקים. גם לא כדאי לבצע שוב ושוב תנועה שמייצרת רעש כדי “לבדוק אם זה עדיין שם”, כי זה מגביר חרדה ולא תורם לאבחון. לא מומלץ להסתמך רק על תוספים, משחות או עיסוי בלי לבדוק גורמי עומס. ובעיקר – לא כדאי להחליט לבד שיש “שחיקה חמורה” רק בגלל צליל.
שאלות נפוצות על קליקים בברך
האם קליקים בברך גורמים לשחיקה?
אין הוכחה שקליק ללא כאב גורם בעצמו לשחיקה. אצל חלק מהאנשים קרפיטוס עשוי להיות קשור לשינויים מבניים או לסיכון עתידי, אך הקשר תלוי בגיל, כאב, פציעות עבר, משקל ותפקוד (Lo, 2018; Couch, 2025).
האם מותר לעשות סקוואטים אם הברך עושה רעש?
אם אין כאב, נפיחות או תחושת חוסר יציבות, לרוב מותר להמשיך בתרגול בהדרגה. אם יש כאב, אפשר לשנות עומק, קצב, עומס או טווח תנועה, ולבנות כוח בהדרגה.
האם קליקים אחרי ריצה מסוכנים?
לא בהכרח. קליקים אחרי ריצה יכולים לנבוע מעייפות שרירים, עומס סביב הפיקה או שינוי זמני בתנועה. אם הם מלווים בכאב, נפיחות או ירידה בתפקוד, כדאי להיבדק.
סיכום: מתי קליקים בברך תקינים ומתי להיבדק?
קליקים בברך הם תופעה נפוצה, וברוב המקרים אינם מסוכנים כאשר הם מופיעים ללא כאב, ללא נפיחות וללא מגבלה. רעש לבדו אינו אבחנה ואינו בהכרח סימן לשחיקת סחוס. עם זאת, קליקים שמופיעים יחד עם כאב, נפיחות, נעילה, חוסר יציבות, צליעה או לאחר חבלה דורשים בדיקה מקצועית. הגישה הנכונה היא לא לפחד מתנועה, אלא להבין את ההקשר: האם הברך מתפקדת טוב, האם יש כאב, והאם קיימים סימני אזהרה.
כירופרקטיקה יכולה לעזור כחלק מתוכנית שמרנית כאשר יש כאב מכני, מגבלת תנועה או עומס תפקודי, אך היא צריכה להשתלב עם תרגול, חיזוק וניהול עומסים. כאשר יש דגלים אדומים, קודם מאבחנים – ורק אחר כך מטפלים.
References:
Brophy, R. H., & Fillingham, Y. A. (2022). AAOS clinical practice guideline summary: Management of osteoarthritis of the knee (nonarthroplasty), third edition. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 30(9), e721-e729. doi:10.5435/JAAOS-D-21-01233.
Chen, J., Chen, X., Wang, T., Li, M., Dai, H., Shang, S., Sheng, L., & Huang, C. (2025). Global burden of knee osteoarthritis from 1990 to 2021: Trends, inequalities, and projections to 2035. PLOS ONE, 20(6), e0320115. doi:10.1371/journal.pone.0320115.
Couch, J. L., King, M. G., De Oliveira Silva, D., Whittaker, J. L., Bruder, A. M., Serighelli, F., Kaplan, S., & Culvenor, A. G. (2025). Noisy knees – knee crepitus prevalence and association with structural pathology: A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 59(2), 126-132. doi:10.1136/bjsports-2024-108866.
Couch, J. L., Patterson, B. E., Crossley, K. M., Whittaker, J. L., King, M. G., De Oliveira Silva, D., & Culvenor, A. G. (2026). Knee crepitus and osteoarthritis features in young adults following traumatic knee injury. Arthritis Care & Research, 78(3), 398-406. doi:10.1002/acr.25637.
Espí-López, G. V., Arnal-Gómez, A., Balasch-Bernat, M., & Inglés, M. (2017). Effectiveness of manual therapy combined with physical therapy in treatment of patellofemoral pain syndrome: Systematic review. Journal of Chiropractic Medicine, 16(2), 139-146. doi:10.1016/j.jcm.2016.10.003.
Lo, G. H., Strayhorn, M. T., Driban, J. B., Price, L. L., Eaton, C. B., & McAlindon, T. E. (2018). Subjective crepitus as a risk factor for incident symptomatic knee osteoarthritis: Data from the Osteoarthritis Initiative. Arthritis Care & Research, 70(1), 53-60. doi:10.1002/acr.23246.
Luvsannyam, E., Jain, M. S., Leitao, A. R., Maikawa, N., & Leitao, A. E. (2022). Meniscus tear: Pathology, incidence, and management. Cureus, 14(5), e25121. doi:10.7759/cureus.25121.
McHugh, C. G., & Campbell, K. A. (2022). Mechanical symptoms and meniscal tear: A reappraisal. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 10(2), 23259671221075931. doi:10.1177/23259671221075931.
Robertson, C. J., Hurley, M., & Jones, F. (2017). People’s beliefs about the meaning of crepitus in patellofemoral pain and the impact of these beliefs on their behaviour: A qualitative study. Musculoskeletal Science and Practice, 28, 59-64. doi:10.1016/j.msksp.2017.01.012.
Silva, D. O., Pazzinatto, M. F., Rathleff, M. S., Holden, S., Bell, E. C., Azevedo, F. M., & Barton, C. J. (2018). Knee crepitus is prevalent in women with patellofemoral pain, but is not related with function, physical activity and pain. Physical Therapy in Sport, 33, 7-11. doi:10.1016/j.ptsp.2018.06.002.
Tsokanos, A., Livieratou, E., Billis, E., Tsekoura, M., Tatsios, P., Tsepis, E., & Fousekis, K. (2021). The efficacy of manual therapy in patients with knee osteoarthritis: A systematic review. Medicina, 57(7), 696. doi:10.3390/medicina57070696.